עולים על עלים

לאט לאט מתחילים עלי השלכת לנשור. חלקם מוצאים את דרכם אל חלונות הראווה, מנסים להקל את המעבר מסנדלים למגפיים. עלי התאנה מסתירים את מה שצריך להסתתר מאחוריו, עלי הזית מתייבשים לאיטם ומחכים לעתיד טוב יותר, עלי הגפן מבינים את ייעודם ועפים למטבח.

מכתיבי אופנה יכולים לחשוב שהכל נעשה בדברם, אבל האמת היא שהעלים היו כאן הרבה לפניהם. הבגד הראשון שנלבש אי פעם הורכב מעלי תאנה, שנייה אחרי שאדם וחווה שקיבלו קצת שכל והבינו שעירום זה יפה, אבל לבוש זה נכון. מאז עץ הדעת, העלים מגיעים בקטנות – תליון על שרשרת, קשת שיער, רקמה עדינה – מחלחלים את הסתיו אל חלונות הראווה.

קשתות עלים, מיידל'ה, מרכז בלי מלאכה 17, תל אביב

הסתיו הוא אולי העונה האופנתית הבעייתית ביותר. במודעות עוד נמצאים פריטי החורף מהשנה שעברה (למה לקנות עכשיו אם אפשר למשוך עוד חודש חודשיים לסיילים של סוף העונה?) ותמיד מהדהד התירוץ הקלוש שבארץ אין באמת חורף. בחלונות הראווה, לעומת זאת, כבר יש תכונה אחרת שאומרת שסתיו זה לא רק מעיל קטן ושל לשעות הערב, סתיו זו דרך חשיבה: השלמה עם העובדה שהלילות מתארכים, הכנה נפשית לקראת התמודדות עם שמיים אפרוריים דכאוניים וניסיון להבין שהחופש הבא יפגוש אותנו רק בצד השני של החורף.

שרשרת עלים, עשת, אשתורי הפרחי 24, תל אביב

רגע לפני שמסכי הטלוויזיה מתמלאים סדרות מקור ישראליות נוגות וכותרות העיתונים מספרות כי הדיכאון הוא המגפה של המאה ה-21, עלי השלכת מזכירים שאין שום דבר רע בקורטוב של מלנכוליה. דיפרסיה קלה עוד לא הרגה אף אחד (דיפרסיות קשות דווקא כן). ואחרי הכל - הקיץ לא ישרור כאן לנצח וזאת כבר סיבה לחייך.

"ואת, מה חושבת פרחונית שלי, שתמיד אביב?

מה בדבר בגידת הזמן ומה בעניין העננים 
שחונים בפאתי הסתיו הריחני.

עד מתי את חושבת אפשר לשחק באוהבים?"

                                                              - נתן יונתן -

 תליון עלה זהב, boo שינקין 32, תל אביב

חורים בעלילה

אנשים, לא חשוב מאיזו עדה, כשהם שומעים את המילה "קרושֶה" מתעוררת בהם תגובה אנטי משפחתית. מעין התכחשות לעבר.

המחשבה על המפיות הסרוגות שנמצאות תחת כל אגרטל רענן או תחת זכוכית של שולחן בצבע מהגוני מעלה בהם חרדה נוסטלגית, במובן הרע של המילה. כאילו יום אחד כל מפיות הקרושֶה בעולם יתאגדו לכדי רשת אחת גדולה מלאת חורים קטנטנים שאין מהם יציאה. הם מנסים להשתחרר מרשת קורי העכביש הזאת שחוסמת את דרכם החוצה (או פנימה, אל האני האמיתי שלהם), סוגרת עליהם מפני הקידמה ומחזירה אותם לימים אפלים בהם נשים ישבו בבית וסרגו מפיות על מפיות רק כדי להעביר את הזמן.

מטפחת ב"אשת חיל" טשרניחובסקי 3.

אבל כשמדברים על קרושֶה במובן אופנתי יש מי שמחליט לראות דווקא את החורים שבין החוטים הסרוגים. לא סתם הסריגים האלו היו סמל ההיכר של ילדות הפרחים בשנות ה-60, שיצאו להפגין נגד המלחמה בוייטנאם כשהן עוטות שאלים ושאר בדי קרושֶה. החורים האווריריים האלו פשוט נתנו לרוח החופש לנשב להן מבין חוטי הצמר והכותנה.

משתי הגישות האלו אפשר להסיק כי לבישת פריט קרושה הינה תלוית פרשנות בעיני המתבונן. תמיד יהיה מי שיראה בזה סמל למיושנות, יכנע'יות, יינטע'יות, קלעפטיות ועוד מלים כל מיני מלים כאלה ביידיש שמריחות רע. לעומתם, יהיו מי שיראו בקרושֶה סמל לנשיות מתקדמת, כזו שלא מפחדת להסתיר טפח ולגלות טפחיים (לרוב, אפילו יותר), להראות כי רב הגלוי על הנסתר, לרפרר למיני מלמלות ותחרות סקסיות, אבל עם חורים גדולים יותר.

שמלת תחרה וקרושה mechanic collection שבזי 21

ובעיני המתלבש: כמו תמיד, הכלל האומר כי כשבוחרים פריט לבוש כלשהו צריך לחשוב על האאוט-פיט כולו, תקף גם לגבי קרושֶה. מטפחת ראש מחוררת תעניק מראה רומנטי-מגניב עם ג'ינס וגופיית טוניקה ארוכה וצבעונית, אבל בשום פנים לא עם גופיית סבא. אלא אם את רוצה את סבא בתור גופייה ואת סבתא בתור מטפחת.

וסט קרושה יתאים למעטות (האמת, למעטים). לרוב הוא מזכיר חליפות בר מצווה ולכן מומלץ דווקא לבחור בשרוולון בצבע נייטרלי, כזה שיתאים מעל חולצות בצבעים שונים (לקחת שרוולון קרושה בירוק בקבוק מעל טי שרט כתומה של זארה זאת דוגמה טובה לאיך לא).

ואם כבר זארה, אז במקרה של קרושֶה עדיף לשכוח מרשתות. את הפריטים המיוחדים והנדירים באמת כדאי ורצוי להשיג מאלה שבאמת נתפרו ביד בידיה של אומנית ואלה נמצאים לרוב בחנויות יד שנייה או בחנויות מעצבים שונות.

מצד שני, מה זה קרושה אם לא רשת אחת גדולה?

חצאית ל"חלוימעס" השומר 6.